פסק-דין בתיק ת"א 5543-03

1.         ביום 4.9.2003 הגישו התובעים תביעה נגד הנתבעים לפיצוי בגין נזק שנגרם להם בגין תאונת דרכים שבה נספה המנוח קבועה עלי ביום 24.8.2001, כנוסע ברכב מסוג טרקטורון. נטען בכתב התביעה, כי הנהג היה הנתבע מס' 1, צד ג' 1 ( להלן: "צד ג'"), לא היה לו רישיון בר תוקף למועד התאונה ולא היה ביטוח תקף כדין. התביעה הוגשה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975.

2.         בין התובעים לבין הנתבעת 2, נכרת הסכם פשרה אשר הוגש לבית המשפט וביום 12.1.2011, ניתן לו תוקף של פסק דין.

            ביום 16.1.2011 במסגרת יום דיונים שנקבע לשמיעת ראיות בתיק, בין כל הצדדים, על פי בקשת המודיעה, נמחקה הודעת צד ג' נגד צד שלישי 2, אביו המנוח של צד ג'. לאותו דיון לא התייצב צד ג'. באת כוחו הודיעה שוב שיש בעיה של קשר עם הלקוח והם ביקשו ארכה להודיע עמדתם לאור שנכרת הסכם פשרה בין התובעים לנתבעת 2. באי כוח נתבעת 2 ביקשו פסק דין נגד צד ג'. הן מהטעם שהוא לא התייצב והן בהעדר הגנה להודעת צד שלישי. באותו  מעמד גם נמחקה התביעה נגד הנתבע 1 ונותרה המחלוקת בין המודיעה, הנתבעת מס' 2, לבין צד ג'.

            בהחלטה מאותו יום, קבעתי, כי אני נותנת ארכה לבאי כוח צד ג' להודיע האם הם מבקשים להמשיך בייצוג וכן מה תהיה עמדתם לקביעת התיק לסיכומים בהעדר ראיות, שכן צד ג' גם לא הגיש ראיות על פי החלטה מיום 30.11.2009, לגבי הנזק.

            ההחלטה בדבר הגשת ראיות ניתנה במעמד באי כוח נתבע 1, צד ג' 1.

3.         במקום להתייחס לסוגיית הסיכומים, הוגשה בקשה ע"י ב"כ צד ג' להשלים הגשת ראיות, ובקשה זו נדחתה וניתנה הוראה על הגשת סיכומים ( החלטה מיום 21.3.2011). באי כוח צד ג' הגישו את סיכומיהם ביום 14.6.2011.

            בסעיף 5 להלן אפרט כי צד ג' ועורכי דינו היו מעורבים בתיק משלביו הראשונים וגם הופיעו לדיונים כולל הוכחות.

            בסיכומים של צד ג' נטען, כי דין הודעה צד ג' להידחות בהעדר עילה. נטען, כי לפני הכרעה לעניין החבות ונזק, בחרה המודיעה לשלם מרצונה הטוב לתובעים, כאשר על פי תוכן ההסכמה היא עשתה כן מבלי להודות בחבותה למרות שהיו לה טענות הגנה, כעולה מכתב ההגנה שהיווה חלק בלתי נפרד מהודעת צד ג'.

            טענה נוספת היא, כי לא אופשר לצד ג' יומו בבית המשפט. נטען, כי לא נקבעה חבות וסוגיית שיעור הנזק לא מוצתה ולכן אין עילה. לשיטת באי כוח צד ג', לאחר החתימה על הסכם הפשרה, היה על באי כוח "קרנית" לתקן את הודעת צד ג' שכן בהודעת צד ג' נכתב כי המודיעה הודיעה לצד ג' שאם ימצא בית המשפט כי המודיעה חבה כלפי המנוח ו/או עזבונו, וגם/או התובעים האחרים, מתוקף תביעתם, כי אז זכאית המודיעה לפיצוי ו/או שיפוי מהצדדים השלישיים כדי מלוא הסכום שייפסק כנגד המודיעה בתביעה העיקרית, וכתב ההגנה שהגישה המודיעה מהווה חלק בלתי נפרד בהודעת צד ג'.

4.         בתיק זה הייתה מחלוקת בשאלה האם צד ג' היה נהג בטרקטורון בעת התאונה. אין מחלוקת, כי בגין התאונה הועמד צד ג' לדין פלילי ותוך כדי שמיעת הראיות הגיעו הצדדים להסדר טיעון שבהמשכו חזר בו הנאשם מכפירתו והודה בעובדות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן (ת.פ. 8045/02 מדינת ישראל נ' קבוע רעיד, בית המשפט המחוזי באר-שבע, פרוטוקול דיון מיום 11.7.2004, בפני כב' השופטת חני סלוטקי.  להלן: "התיק הפלילי").

            על פי העובדות נשוא כתב האישום המתוקן הודה הנאשם בתיק הפלילי כי ביום 24.8.2001 הוא נהג ברכב מסוג טרקטורון מס' רישוי: 73-058-01 כשאין לו רישיון נהיגה או ביטוח בר תוקף, והמנוח עלי גבוע (צריך להיות:  "קבועה" - מ' ו') ישב בטרקטורון אחרי הנאשם. הנאשם, כאשר הוא נוהג על הטרקטורון, התנגש חזיתית ברכב המעורב כאשר הוא נוהג בנסיעה בחושך ללא אורות, וכתוצאה מכך נהרג המנוח (להלן: "ההודיה").

            ביום 10.7.2005 טען צד ג' בדיון בפני כב' שופטת טוהר שחף, סגנית נשיא, בתיק זה, כי בדיון בבית המשפט המחוזי הוא היה מיוצג ע"י עו"ד משעלי, אשר הציג בפניו את ההסדר כמקל מאוד מבחינת ענישה והוא לא קיבל כל ייעוץ לגבי התיק האזרחי, אשר נפתח כאמור כשנה לאחר הגשת כתב האישום המקורי בתיק הפלילי. צד ג' הגיע להסדר טיעון בשנת 2004, כאשר עו"ד משעלי ייצג אותו הן בתיק הפלילי והן בתיק זה, כעולה מכתב תשובה להודעת צד ג' מיום 3.2.2004. עו"ד משעלי גם הופיע בדיון שהיה ביום 26.9.2004 בפני כב' השופטת שחף, שאז עלתה סוגיית החבות. 

5.         עמדת צד ג', שההודיה אינה מחייבת אותו והוא עומד על ההכחשה שהוא היה הנהג, עולה שוב בפרוטוקול מיום 18.1.2005 בפני כב' השופטת שחף. בהחלטה מיום 9.3.2005 קבעה כב' השופטת שחף את התיק להוכחות בסוגיית החבות, תוך מתן הוראות להגשת תצהירים. כאמור, צד ג' (הנתבע 1) התייצב לדיון ביום 10.7.2005. הוא גם חקר את העדים שהועדו ע"י התובעים. באותו יום ניתנה לו הוראה להגיש תצהירי עדות ראשית תוך 45 יום והוא עשה כן ( תצהיר מיום 26.12.2005). התצהיר כאמור עוסק בשאלת החבות וצד ג' גם התייחס לסוגיה מדוע הוא הודה בכתב האישום המתוקן.

            בדיון ביום 21.3.2006, התייצבה מטעם ב"כ צד ג' עו"ד ז'ולסון והודיעה, כי בכוונת מרשה להגיש בקשה למשפט חוזר, כי לא הוסברה לו משמעות עסקת הטיעון וההשלכות של העסקה על התיק הזה. בדיון ביום 26.11.2006, הודיעה עו"ד ז'ולסון, כי הייתה כבר פניה לפרקליטות אשר הנחו את צד ג', כיצד עליו לבסס את הבקשה. בין ובין, הוגשה בקשה לעיכוב המשך שמיעת ראיות לאור בקשה לצו ירושה לגבי המנוח. ביום 11.12.2006 הגישו באי כוח צד ג' העתק מבקשתם שהוגשה בבית המשפט עליון לעריכת משפט חוזר.

ביום 12.3.2007 ביקשו באי כוח הצדדים מועד נוסף להוכחות, כאשר באותו דיון הייתה התייצבות של באי כוח צד ג'.

החבות

6.         ביום 14.10.2007 הגישו באי כוח צד ג', כנתבע 1, בקשה להבאת ראיות לסתור, ולכך גם הצטרפו באי כוח המודיעה. הבקשה הוגשה לאחר שהבקשה לניהול משפט חוזר נדחתה בבית המשפט העליון (מ"ח 10468/06 ראיד קבוע נ' מדינת ישראל, החלטה מיום 25.3.2007, כב' השופט א' א' לוי).

ביום 26.12.2007 נדחתה הבקשה להבאת ראיות לסתור ע"י כב' השופטת שחף, כאשר היא קובעת, כי פסק הדין הפלילי המרשיע חל לגבי הנהג, הנתבע 1 שהוא גם צד ג', לפי הוראות סעיף 42א' לפקודת הראיות, נ"ח התשל"א - 1971, וכן גם לגבי המודיעה, כחליפתו ( סעיף 24 להחלטה).

על החלטה זו הוגש בר"ע ע"י באי כוח המודיעה וכן באי כוח צד ג' ( בר"ע 523/08, 518/08, בית המשפט המחוזי באר-שבע). כב' השופט ניל הנדל, סגן הנשיא, דחה את הערעור של כל אחד מהמערערים (פסק דין מיום 4.10.2009(.